מאירי על חולין פ״ז

1 המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי והחלק החמישי לבאר מי הוא הראוי לכסות ר"ל אם אפשר בזולת השוחט אם לאו ועל איזה צד חייב לחזור ולכסות ועל איזה צד פטור ואמר על זה שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסתו הרוח חייב לכסות אמר הר"מ פי' מה שאמר כסתו הרוח חייב לכסות ר"ל אם נתגלה אחר כן כדי שלא תדמה כאלו כסהו ונתגלה שהוא פטור מלכסות אבל אם כסתו הרוח ונשאר מכוסה פטור מלכסות ואין הלכה כר' יהודה:

2 אמר המאירי שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות שהרי נאמר במצות כסוי ואומר לבני ישראל וגו' מצוה זו על כל בני ישראל כסהו ונתגלה פטור מלכסות שהרי מ"מ כבר יצא ידי חובתו כסהו הרוח חייב לכסות אם חזר ונתגלה ובברכה כמו שביארנו בשלישי של סוכה הא אם לא חזר ונתגלה פטור שכבר מכוסה הוא וכן הלכה:

3 זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

4 מה שהתרנו את הרצועה להיות אחר זוכה בכסוי אינו כן אלא בשהניחה השוחט והלך לו הא אם הוא לשם עדיין עיקר המצוה עליו היא מוטלת ואין ראוי לשום אדם לחטוף אותה ממנו ואם בא אחר וחטף פטור השוחט שהרי נתכסה ומ"מ מנהג קדמונינו בתלמוד לקנוס על כל כיוצא בזה עשרה זהובים וכן בכל כיוצא בזה כגון מי שהיה ראוי לברך ברכת המזון כגון כהן או גדול והוזמן לכך ובא אחר וחטפה ממנו היו קונסין אותו ארבעים זהובים עשרה לכל ברכה ויש מפרשים דבר זה בתורת ממון ולא בתורת קנס אם כן אף בזמן הזה דנין כן ואין הדברים נראין לנו:

5 כסוי הדם צריך שיזהר שלא לעשותו דרך בזוי ברגלו או בדבר אחר אלא או בידו או בסכין ששחט בו ושפך וכסה במה בשפך יכסה:

6 המצות אע"פ שנדחו שעה אחת שאין מקום לקיומן אם חזרו ונראו לחיובן חזר החיוב למקומו ואין אומרין הואיל ונדחה נדחה על הדרך שאמרנו בכסהו הרוח שאם חזר ונתגלה חייב לכסות ולענין קדשים הואיל ונדחה ידחה כמו שיתבאר למטה:

7 השוחט ונבלע הדם בקרקע עד שאי אפשר לגררו אם רשומו ניכר מכסהו במקומו ואם אין רשומו ניכר פטור מלכסות:

8 כבר ביארנו בפרק שני על השוחט ולא יצא דם ששחיטתו כשרה בחולין שאין הכסוי צרך לאכילה כלל אלא כל שנשחט כראוי הותר לאכילה יתכסה או לא יתכסה:

9 המוצא את האבדה שהוא צריך להחזיר אם החזירה וברחה חייב להחזיר וכן בכל פעם ופעם שנאמר השב תשיבם ודרשו בו השב אפי' מאה פעמים כמו שביארנו בשני של מציעא:

10 המשנה החמישית והכונה לבאר בה ענין החלק הששי ר"ל בדם על איזה צד יבטל עד שלא יהיה חייב בכסוי ועל איזה צד לא יבטל ואמר על זה דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות נתערב ביין רואין אותו כאלו הוא מים נתערב בדם הבהמה או בדם הקזה של חיה רואין אותו כאלו הוא מים ר' יהודה אומר אין דם מבטל דם אמר הר"מ פי' מה שאמר בדם חיה ר"ל עם דם חיה טמאה שאם היתה טהורה הכל מסכימין שחייב לכסות וענין מה שאמר ר' יהודה אין דם מבטל דם שאם היה דרך משל אותו העוף במשקל גרגיר ונתערב בכמה ליטרין מדם הבהמה עמו ולא בטל דם העוף אלא מכסה הכל וכבר זכרנו בשמיני מזבחים שאין הלכה כר' יהודה:

11 אמר המאירי דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות ואם לאו בטל הוא אצל המים ופטור מלכסות נתערב ביין שהוא אדום ואין שנוי מראה ניכר ביניהם רואין את היין כאלו מים ואומדין בדעתנו אלו נפלו שם מים כשיעור יין זה אם בטלו מראה הדם אם לאו ואם נראה לנו שמראה הדם היה נהפך ללבן בשיעור מים כיין זה פטור מלכסות ואם לאו חייב וכן אם נתערב בדם בהמה שאינו בתורת כסוי וכן בדם הקזה אף של חיה אחרת לעולם רואין את התערובת כאלו הוא מים ור' יהודה אומר אין דם מבטל דם ולעולם כל שנתערב בדם חייב לכסות והלך ר' יהודה בכאן על השטה הידועה לו בתלמוד מין במינו לא בטיל ואין הלכה כדבריו בזו:

12 זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

13 תערובת זה שאמרנו שכל שנשאר בו מראה דם אנו מחייבין לכסות לא סוף דבר בשנפל המים בתוך הדם שהרי לא נתבטל הדם לעולם אלא אפי' נפל הדם לתוך המים שהיה לנו לומר ראשון ראשון בטל וכבר נדחו מ"מ הואיל וחזרו לצבעם חזרו ונעורו שאין דיחוי אצל המצות כמו שביארנו:

14 לענין קדשים דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר לזריקה במה דברים אמורים בשנפלו מים לתוך דם אבל אם נפל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל ומכיון שבטל שוב אינו חוזר ונראה אע"פ שחזר למראיתו אע"פ שאין דיחוי אצל מצות יש דיחוי אצל קדשים:

15 נתערב במים ולא היה בו מראה דם אף במים לתוך דם נפסלו לזריקה נתערב ביין או בדם חיה רואין אותו כאלו הוא מים:

16 כבר ידעת ששבעה משקין מכשירין לענין הכשר זרעים ואחד מהם הדם ירדו גשמים לתוך הדם אם נתלשו מים אלו שלא ברצון שאינן מכשירין מחמת עצמן כמו שהתבאר אם נשאר בדם מראה אדמימות מכשירין ואם לאו אינן מכשירין מ"מ אם ערב הוא את המים בדם הרי נתלשו ברצון הואיל והוא תלשן בידים ומכשירין ממה נפשך אם דם דם אם מים מים:

17 דם המכשיר שנקרש ויש סביבותיו דם צלול אם יש בו מראה דם מכשיר ואם לאו אינו מכשיר וכן אם יש בו מראה דם בדמים האסורים חייב עליו כרת בכזית ובאדם מטמא באהל ברביעית:

18 כל משקה היוצא מן המת כגון דמעת העין וחלב דדי האשה וכיוצא באלו מכל משקה היוצא ממנו טהור חוץ מדמו אבל כל מראה אדמימות שבו טמא ומטמא באהל ומשקין היוצאין מן הזב כגון זובו ורוקו ומי רגליו ושכבת זרעו כלן אב הטמאה אבל דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה טמאין אבל אינן אב הטומאה אלא ראשון ולמה גזרו על הזב ולא על המת מפני שהזב אין הכל בדלים הימנו אבל המת הכל בדלים הימנו:

19 שאר טמאים כגון טמאי שרץ וכיוצא בהן משקין היוצאין מהן תחלה כמשקין שנגעו בהן וכלן ראשון לטומאה:

20 טבול יום משקין היוצאין ממנו ומשקין שנגע בהן נפסלו אם הם משקין של קדש או של תרומה אבל אין מטמאין כלל:

21 המשנה הששית והכונה לבאר בה החלק השביעי ר"ל אם צריך כסוי לכל הדם אם לאו ואמר על זה דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם שלא הוא פטור מלכסות אמר הר"מ פי' כבר ידעת שר' יהודה מפרש דברי חכמים והלכה כמותו:

22 אמר המאירי דם הניתז ר"ל על הקרקע חוץ לעפר המוכן או על הכותל וכן דם שעל הסכין חייב לכסות ופרשו בו למעלה שהוא גוררו ומכניסו בעפר המוכן ומכסהו ויש חולקין לומר דוקא שעל הסכין אבל הניתז הואיל ואפשר לכסותו במקומו אין צריך גרירה ופירשו בגמרא שאף בדם שעל אגפים ר"ל דם שבכותלי בית השחיטה הדין כן אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין דם אלא הוא שאין קיום מצות כסוי אלא בזו אבל אם יש שם דם אחר שיתקיים בו מצות כסוי פטור מלכסות דם זה ואע"פ שאמרו שכל שאמר ר' יהודה אימתי לא בא אלא לפרש יראה להם מסוגית הגמרא שהוא בא בכאן לחלוק שהרי נאמר בה תנא קמא סבר כל דמו ור' יהודה סבר מקצת דמו ומתוך כך פסקו רבים כרבנן לחייב בזו כסוי אף במקום שיש שם דם אחר ולא יראה כן אלא הלכה כר' יהודה ואם יש שם דם אחר פטור מלכסות דם זה דמו ואפי' מקצת דמו וכן המנהג פשוט ותנא קמא דבריתא אינו תנא קמא דמתניתין:

23 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר לענין פסק: